שגרה, כמעט. (רכיבת זיכרון לקובי)

פורסם לראשונה 28/3/2008

שגרה / קובי קנטי (נמצא במגירת שולחנו של קובי, לאחר מותו)

הבוקר,
קמתי,
התלבשתי,
הלכתי לחדר האמבטיה,
צחצחתי שיניים,
וכשהבטתי במראה, לא ראיתי דבר,
כנראה,
משום שאינני,
גם מה שכתוב כאן,
מן הסתם, לא היה ולא נברא.

קבוצת גברים בטייטס וחולצות רכיבה צבעוניות מחנים את הרכבים במרומי הגבעה ופורקים את אופניהם. זָר הצופה בהם מן הצד יתרשם אולי ממספרם הרב יחסית, 18 במספר, אך לא יבחין בתחושת ליבם ש-18 זה אולי הרבה, אבל 19 הוא מספר מושלם יותר. גם התכנסותם סביב אחד מהם לקבלת תדריך שלפני רכיבה, לא תעורר בזר כל סקרנות, ומקסימום הוא יעיף, אולי, מבט מסוקרן, מתפעל מקשת הצבעים הגולשת במורד הגבעה כשיצאו לדרכם. גלישה מהירה בשביל הכורכר, מעלים אבק ומדוושים לכוון המושב הסמוך, חוצים אותו ונעלמים בדרך המתמשכת לאורך המסילה בשולי החורש. עוד רגע ושכח אותם. לגביו הם עוד קבוצה של רוכבים, כמו רבים אחרים המדוושים כשגרה בדרכי האזור. כמעט שגרה, כמעט. כנראה, משום שאיננו.

קבוצת חברים מגיעה לחורשת החרובים בראש הגבעה. מותחים חבל בין קבוצת עצים ותוחמים אזור עם מספר שולחנות. פורסים מפות על השולחנות ועורכים עליהם כיבוד ושתיה, ממתינים לחבריהם שיגיעו בהמשך. הם יחגגו הבוקר את יום הולדתו החל למחרת. ברדיו מודיעים על שרב כבד, והם מקפידים לשמור על השתיה קרה. זר הצופה בהם מן הצד לא יבחין בהבדל בינם לבין קבוצה אחרת שעורכת אף היא שולחנות בצדה השני של החורשה. מקסימום יבחין, אולי, בגעגוע שבמבטיהם, אך הם נראים לו כחוגגים של שגרה. כמו כולם, כמעט. כנראה, משום שאיננו.

בדרך המתפתלת בשולי היער, למרגלות הגבעה, מדוושים 18 החברים. נחש פתלתל של חולצות לייקרה צבעוניות חוצה את השדות המוריקים. הדרך שטוחה בעיקרה, ללא אתגרים טכניים. מסלול קל, הם אומרים, וכל כך קשה להם. באחד מעיקולי הדרך, ממש כמו פעם, הם פוגשים בזוג רוכבים על אופני טנדם ומברכים אותם לשלום. הכל כמו פעם, כאילו לא חלפו שנים מאז הרכיבה האחרונה, כמעט. רכיבה קלה, שגרתית, אבל כל כך קשה. כנראה, משום שאיננו.

בחורשת החרובים על הגבעה, תולים חברים על אחד העצים לוח עם תמונות של חתן היומולדת. כמו הקבוצה שממול, שגרה של יומולדת בחיק הטבע. ודוק לח מכסה את עיניהם. כנראה, משום שאיננו.

לאחר מספר ק"מ של רכיבה, מגיעים 18 רוכבים לפינת ספסלי קק"ל בצד הדרך. הם עוצרים, כרגיל, בצל העצים ונותנים מנוחה לגופם. לא, הם לא עייפים, כי הדרך הרי קלה היא, אבל כך היו נוהגים תמיד, ענין של שגרה. כאן היו נוהגים לעצור למנוחה, נהנים מהתפוזים שהשאירו אחריהם זוג רוכבי הטנדם. כן, תמיד הקדימו אותם זוג רוכבי הטנדם והגיעו לנקודה זו לפניהם. "זו היתה השגרה", מספרים בעלי הניסיון לאלה שהצטרפו הפעם לרכיבה המיוחדת. ומבטם שוטף את העמק הצבוע ירוק, צופים אל הגבעות המיוערות מצידו השני, מצביעים על המנזר המסתתר בינות העצים על ראש הגבעה ממול. זכרון הביקור במנזר צף ועולה בראשם של הוותיקים. איך טיפסו במעלה הגבעה התלול, והגיעו מזיעים ומתנשפים למנזר. איך בקשה אותם אֵם המנזר לכסות את גופם החשוף בפיסת בד צבעוני, ודמותו הגדולה, עוטה בד ירוק על בגדי הרכיבה המיוזעים ממלאה את חלל הכנסיה שבמנזר. ואח"כ מתעוררים מהחלום בהקיץ, וממשיכים ברכיבה, גולשים אל הסככה המוצלת ליד היקב של הקיבוץ. הגזיה נשלפת, כמו בשגרה, המים רותחים בפינג'אן, וניחוח הקפה הנמזג אט אט לספלונים ממלא את האוויר. כמו תמיד, כמו השגרה כשהיו מגיעים איתו. כמו בשגרה, כמעט. כנראה, משום שאיננו.

בדרך המטפסת אל גבעת החרובים עושות דרכן מכוניות של חברים, חלקן מתחפרות קצת בדרדרת. המארגנים כבר ערכו את השולחנות, בורקס חמים, חומוס, טחינה, סלטים, שתיה קרה. שרב היום, וטוב שהשתיה קרה, להשיב את נפשם של הרוכבים שיגיעו עוד מעט, מזיעים, עייפים ומותשים. גם עוגות יוגשו. שגרה של יומולדת, כמעט.

בדרך המטפסת אל גבעת החרובים מדוושים באיטיות 18 רוכבים בטייטס וחולצות רכיבה צבעוניות ספוגות זיעה. הגוף נוטה לפנים, על השפיץ של האוכף, הילוך נמוך, תנועות דיווש מהירות כאילו על ריק. חם היום, השרב מקשה. טוב שהחברים על הגבעה דאגו לשתיה קרה. על ראש הגבעה, בצל עצי חרוב, סוף המסע. מסירים את הקסדה, את הכפפות, חולצים את הנעליים ומחליפים לכפכפי קרוקס נוחים, כמו בסופה של כל רכיבה. רכיבת שגרה, כמעט.

רק קובי לא רכב. חתן היומולדת איננו. בן 58 חסר חודשיים, ישאר לנצח.

שגרה של רכיבה. שגרה של יומולדת. כמעט. כנראה, משום שאיננו.

והלוואי ש"מה שכתוב כאן, מן הסתם, לא היה ולא נברא".

 תמונות מרכיבות עם קובי בעבר, ורכיבה שרכבנו לזכרו, בשבת 22/3/2008, יום לפני יום הולדתו ה-58. הרכיבה היתה במסלול שבין קיבוץ משמר דוד לקיבוץ צרעה. זה היה מסלול שקובי "גילה", המסלול הראשון שרכבנו כקבוצה, ואחד מהמסלולים הפופולרים ביותר שלנו באותה תקופה ראשונה, תקופת אופני המדבקה, התקופה של קובי.