ההר הירוק תמיד – שחור. כמו הספד ליערות הכרמל.

פורסם 4/12/2010

ההר הירוק כל ימות השנה, 

אני עוד חולם ושואל 
לנשום רוחותיך כבראשונה,
לשכב בצילך כרמל.

                                   יורם טהרלב                           

רשומה זו נכתבה לאחר השריפה הגדולה ביערות הכרמל בדצמבר 2010

מוהל אחד הציג קומקום בחלון הראווה של חנותו. שאלו אותו – מה פתאום קומקום? ענה- מה אתם רוצים שאציג שם?

נזכרתי בזה הבוקר בהפסקת הקפה של הרכיבה. אתמול שלחתי את ה-SMS הרגיל והודעתי שלרגל החנוכה נרכב באזור מודיעין – בן שמן ונאכל סופגניות על קברות המכבים. היום, כשהקפה רתח, ובמקום סופגניות היו חטיפי האנרגיה של כל שבת-חול רגילה, שאל דני למה הבטחתי סופגניות. מה רצית שאבטיח לך בשבת כזו, דני? שנדליק נרות ביער בן שמן? האמת שאפילו את הקפה חששנו לעשות ביער ועשינו אותו על משטח סלע גדול רחוק מכל צמחיה.

זה כמעט ענין שבשגרה לרכוב ביערות בכלל וביערות האורן בפרט. הרי ירושלים, בן-שמן, יער אשתאול – זה הרי המגרש הביתי שלנו. צל העצים בחום השמש, ריח השרף החריף, אצטרובלים פזורים על השביל, חניוני קק"ל, כל אלה הפכו כבר לריטואל הכמעט קבוע של השבת. ריטואל שלנו כמו של מאות רוכבים אחרים באזור המרכז, כמו של מאות רוכבים אחרים מידי שבת המדוושים בדרכיו של הר הירוק תמיד, בשבילים של יערות הכרמל. הפעם נוסף אלמנט נוסף לריטואל שהוסיף מימד חדש מוחשי וריאלי  שקשר אותנו חזק חזק למציאות הכואבת - באחד מהחניונים לא רחוק מגדר ההפרדה, עמדה כבאית בכוננות, דבר שמעולם לא ראינו ומקווים שגם לא נראה יותר, לפחות לא בהקשר הנסיבות של היום.

חלקנו רכבו שם, בנחל אורן בעוספייה, בדרך נוף כרמל אך מעולם לא רכבנו שם כקבוצה, אבל דובי יכול להעיד כמה זמן אוויר בוזבז בימי ששי על דיסקוסים בנושא רכיבה שם, כמה פעמים ישבנו משני צידי הטלפון על מפות ותכנונים – נתחיל בדליית אל כרמל, נמשיך לעוספייה, נחל אורן... פתאום זה כמו לתכנן רכיבה ב"מבט", רכיבה שכנראה כבר לא תתממש, לא בקרוב. לא שאין איפה לרכוב במרכז הארץ, לא שחסרים יערות ומסלולים קרוב לבית, אבל עכשיו, בעיקר עכשיו יש איזו משיכה בלתי מוסברת לרכוב דווקא שם.

בינתיים נצטרך להסתפק במגרש הביתי שלנו (שהוא לא רע בכלל) נמשיך להריח את שרף האורנים, לנקות את שולחנות קק"ל ממחטי האורן, נמשיך לעשות קפה בצל העצים ונהנה מכל טוב הטבע, נמתין עד שהטבע יעשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – להתחדש, ונחכה לרכיבה ביערות הכרמל.

וגם רכבנו, בעיקר דרכי קק"ל, רמז לסינגל, קצת היסטוריה ברוח חנוכה – מערת קבורה מתקופת החשמונאים, קברי המכבים וגם צניר סלע בנחל נטוף אשר משמש לקינון ציפורים בחגוויו, ושימש לנו בין השאר גם מקום בטוח להכנת הקפה.

וכרגיל פנצ'רים, והדגש על צורת רבים, לא פנצר אחד, לדובי, שהרי אי אפשר בלי זה. 

***

בנגן המוסיקה רצים השירים. כמו שכבר כתבתי פעם (אי שם במורד הרשומה ההיא על קפה במילאנו) לפעמים יש צירוף מקרים בין השיר המתנגן למציאות (it's now or never בהיסוס לפני עליה קשה ועוד). הפעם מתנגן השיר של התרנגולים "אם תרצי" - ".... אם תרצי חימום בביתך / את העיר אצית בשבילך..." . כמה מטורף, כמה הזוי.

9/12/2010: תוספת: במקרה נתקלתי ברשומה של קרנית גולדווסר, בין השאר רוכבת אופניים מושבעת, שהכרמל היה המגרש הביתי שלה וכתבה כל כך יפה על תחושות של מי שנשרף לו המגרש הביתי. לא יכולתי לתאר זאת יותר יפה ממנה.