בלוג זה מוקדש בתודה ובהוקרה לכל השותפים בחוויה, לאלה שמדוושים יחד לאורך כל הדרך, ולאלה שהצטרפו במעלה ההר, וגם לאלה שניסו ופרשו לפני שהגיעו למורד.
לדובי שלא מתיאש מאיתנו, לעודד ה שפותר בעיות, לשמחה והקיטורים, לעזרא והשקדים, לאבי והיין, לאהרון והקפה, לדני מהחוליה הטכנית, למויש שחזר כמו חדש, לרפי ב, (בשבת שהוא כן) לרפי מ, (אם הוא מתעורר), לגדי שהציץ ונפגע, למוריס שרואה 6:6, לספי שיורד מדי פעם אל העם.
ולאורי, לאווי, ולקיקה, לעודד ש', לאוסקר, לאביחי, לאילן ולשלומי, לעדי, לסיגל, למאיור ואלקס, לקובי מ, לאילה, לורדה ולדוריס, ובראש ובראשונה לאיזי שהוביל את הקבוצה בימיה הראשונים בשבילים שרק הוא הכיר - כל אלה שפרשו במהלך השנים, כל אחד וסיבותיו הוא.
